הגענו ברגל - בין אלול לכיפור

חברה גרה בהולנד כעשרים שנה

הקיץ הזה דומה - כך היא אומרת - לקיץ בישראל

אנשים לא מזכירים את משבר האקלים

זה הזמן בשנה שכל רגע בו מתכתב עם  הליכה. 

ראשון בספטמבר והשאלות שעולות לגבי הליכת ילדים לבית ספר. מצד אחד עבור מי ששייכים לדור שהלך ברגל לבית ספר להיזכר כמה הדרך היתה משמעותית. משמעותית אף יותר מיום הלימודים. ואז להכיר בכך שכיום זה לא אפשרי ולתהות איך הגענו למצב הזה. מצב בו בתי ספר מתהדרים בפרוייקט נוסח "נשק וסע". הילד מגיע עד לשער חגור במושב האחורי, הורה מתנדב מסייע לו לצאת מהאוטו, מוציא עבורו את התיק (שלא לומר שולף קודם את הילד ואז את תיקו) בודק שהילד התרחק צעד או שניים ומקדם בברכה את הרכב הבא. את הילד הבא.

בשנים הראשונות של הפעילות, תחילת שנת לימודים נראתה כמו זמן טוב לדבר על הליכת ילדים. לפני ימים ספורים כשהתראיינתי לפודקאסט של חיים וסביבה (אפשר להאזין בקישור זה) אמרתי שם בצורה מפורשת:  אנחנו לא שם. הליכת ילדים היא בגדר חלום. עצמאות וחופש של ילדים במרחב הם דבר נפלא ומתבקש. נצטרך לעבוד קשה אם נרצה יום אחד שישובו.

ככל שהתפתח בשנים האחרונות בעמותה הרעיון של הליכת יום יום, ההבנה שהתרומה שלה לפרט, למרחב ולסביבה היא אדירה, כך גם הלכה והעמיקה ההבנה שהמרחב במצבו היום לא מתאים להליכת ילדים בו. הוא לא בטוח עבורם. הוא כלל לא מכבד אותם. 

כן אפשרית הליכת הורה ילד. יתרונותיה גם הם רבים ומוכחים. ממליצה לקרוא את המאמר שמסכם את המחקר שנעשה בקוייבק (קישור לדף הספרייה באתר). הוא מעניין מהרבה בחינות וגם ממהיבט של הליכת הורה ילד.

הליכת הורה ילד מזמנת רגעים טובים של ביחד. במקום לראות את הדרך לגן כמטלה, כעוד משימה מייגעת ביום שלנו, אפשר לראות בה מתנה. היא תאפשר להורה להיות בתנועה. היא תאפשר לילד להיות בתנועה. מצורף קובץ ובו אפשר לראות את ההבדל בין להגיע לגן או לבית הספר ברגל לבין להגיע ברכב. הציורים שציירו הילדים מדברים בעד עצמם. 

הליכת יום יום, שהוא הנושא שבחרנו לקדם ולעודד, אם עבורנו ועם ביחד עם ילדינו הוא כמובן בעל זיקה חזקה לטיב המרחב, ומעבר לחישובי פליטות וזיהום אויר הוא בעל זיקה עמוקה לשמירה על האדמה, שמירה על הטבע, שהרי רכב הוא זללן שטח בלתי נלאה. יותר ויותר אנחנו מבינים  עד כמה הדברים שלובים האחד בשני, רווחה לפרט עם טובת הסביבה. כמו מצאנו לעצמנו אקס טריטוריה ביום שלנו ובה יש סוג של חופש. רגעים שלא תכננו אותם לפרטי פרטים, רגעים שייזמנו לנו הפתעות. הם נחוצים לנו. 

בתוכנית שבנינו בשיתוף עם הרשת הירוקה עבור גני ילדים, נמצאות אותן פעולות חשובות שכמו השארנו מאחור. הליכה ברגל, הימצאות של ילדים בתנועה לאורך היום שלהם, במשחק שיש בו תנועה. הימצאות של ילדים בסביבות משחק טבעיות. דברים שמתכתבים היטב עם לעצור לרגע את המרוץ. עם לחזור ולעשות דברים קטנים וקרובים. לצאת מהמסכים. לדרוך בכף הרגל על האדמה.....

ובהמשך החודש הזה ראש השנה. ואנחנו יכולים להחליט שאולי הגיע הרגע להתחלה חדשה. להניח את המפתחות. לתת לרכב לנוח. לעשות כברות דרך הולכות וגדלות ברגלינו. להנות מזה. לשים לב איך עכשיו היום שלנו. מה הרווחנו. גם אם אנחנו לא אחראים לקטסטרופה המתהווה סביבנו, אין באמת סיבה שלא ננסה להיות בצד של התיקון ולא בצד של הקלקול.

והלאה אל יום כיפור. אני מדמיינת שיגיע הרגע שהוא יילמד גם מעבר לים. כי באמת כנראה שרק לנו יש יום כזה. והלוואי שנדע לשמור עליו. כל כך הרבה השראה הוא יכול לתת לנו. אין לנו סיבה לציין או לקיים יום הליכה בתאריך כזה או אחר. הוא פשוט כבר כאן.