מבצע סבא יוצא לדרך

בעלי ואני מסיעים את אבי למפגש ותיקים. בעלי נוהג, אבי לידו, אני יושבת מאחור.

עד כאן הכל טוב. הוא ייפגש עם אנשים בגילו. יחד יבלו שעת בוקר קלה. בפטפוט ובהעלאת זיכרונות מהעבר.

המפגש מתקיים במרכז הישוב בו הוא גר. הישוב בו עברו עליו מרבית שנותיו.

אין סיכוי לחנות. אין סיכוי לעצור. לבסוף כשהתיישב בחדר זה היה אחרי עצירה במקום אסור לעצירה, ירידה מהרכב תוך הסתכנות והפרעה מוחלטת לכולם ולהכל. מבצע שכרוכים בו לא מעט יזע ודמעות (טוב שהסתיים בלי דם).

זה אזור שאני מגיעה אליו אך ורק ברגל ולכן נמנעו ממני עד כה הקשיים הללו. ידענו שיהיה קשה ועדיין לא יכולנו לשער את גודל הפורענות. אם מישהו יטען בפניכם במצב כזה שאתם יכולים להוציא תו נכה אז מכר בגילנו שיצא בהליכה קלילה מרכב שהחנה בחניית נכים הבהיר לנו בלי מילים את המצב. חנייה היא עניין כל כך נחשק שאנשים לא יהססו לעשות בה שימוש כוזב. יתכן שהם מחנים בחניית נכה ומספרים לעצמם שבאמת יש להם סיבה מעולה לכך ויתכן שזה בכלל עניין להתפאר בו. יכולה לדמיין נער בן 17 שמספר לחברים שהוא עם האוטו של סבא ולכן מצא חנייה בקלות.

התרבות שלנו מדירה לחלוטין את הקשישים מהמרחב. מי שתנועתם קלה כבר תפסו את מקומות החנייה הקרובים ואנחנו כלל לא תמהים על כך. תרבותית זה מקובל. מקובל לחלוטין. הגענו ויש חנייה קרובה? כמה טוב. חנייה רחוקה היתה מאפשרת לנו להימצא בתנועה ולמי שמתקשים בהליכה להתקרב כמה שיותר. מה יותר הגיוני מזה?

בהזדמנות אחרת, מועדון אחר שהגענו אליו אבי ואני להרצאה נראה כמו תחת מתקפה. בניין שנבנה לפני 2 עשורים, אין שביל, אין רחבה. רק מגרש חנייה שנצמד ממש עד קו הבנייה ושבשעות הפעילות מפוצץ לגמרי ברכבים. גם בו סכנה גדולה להתהלך ובפרט לקשישים. (וכמובן שגם מדרכה היא מקום לגיטימי לגמרי להחנות עליו רכב).

וכדאי להוסיף שגם כך קשישים לא אחת זקוקים לעזרה. מישהו שיביא אותם ויחזיר אותם. אלא שכמו שראינו אנחנו כשהסענו לאותו מפגש במרכז הישוב, גם זה ואף שהיינו שניים לא מבטיח הגעה נוחה ומתקבלת על הדעת.

עצוב.

אבי חי מרבית חייו בישוב הזה. את מרכז הישוב ("המרכז" בלשון תושבי המקום) הוא מכיר כמו את כף ידו. עכשיו אין לו כבר מקום באזורים הללו. הם בלתי נגישים עבורו והמאמץ שדרוש כדי שיגיע אליהם הוא עצום.

נכון. אנחנו נעשה את המאמץ הזה. יתכן שנצליח לחסוך ממנו את הקלון והמבוכה שבלפגוש את המציאות המרה. שהנה הבנק ששנים היה מגיע אליו לפחות פעמיים בשבוע ומכיר את כולם, מתגאה בפנינו שהמס' חשבון שלו מעיד שנפתח ממש כשהחל הבנק לפעול, הבנק הזה נמצא ממש ממול וגם ממנו אדם בגילו ובמצבו יכול רק לשכוח....