לחיי עתלית

בחזור מהכנס בעתלית אני מאחלת לעצמי נסיעת רכבת/אוטובוס/הליכה או צירוף כזה או אחר שלהם שיתחבר לטרמפ ביציאה מהכנס עם אחד המשתתפים.

האווירה בכנס, העיסוק בהתניידות, ובעיקר הצורך לאוורר את הראש ולהיפרד מעודף אנדרנלין הולידו את הרצון הזה. דווקא כן להתגלגל בדרכים, דווקא כן לחכות בתחנה ושייקח זמן. ואז גם לשבת באוטובוס ומול רעש המנוע לעכל את היום הזה שהתפוצץ מתוכן, ומלימוד ומדיאלוג.

מהכנס הזה למדנו את ההשפעה שיש לחלל על טיב ההתרחשות שמתקיימת בו. התארחנו במועדון שכונתי וותיק וקטן, טובל בירוק שנשקף מחלונותיו וכשצרורות של מרווה ועשב לימון על שולחנותיו. מקום שהנושאים בהם דנו משתקפים בו במדוייק והוא בתורו משרה נינוחות ורוגע על יושביו.

אייל סנטו, הדובר האחרון מזכיר בדבריו את פרוייקט – ששי רוכב עם ראש העיר. ואילו בדברים שלי אני מציינת שהמסלול לשינוי דפוסי התניידות עובר דרך שינוי הדימוי. לא הכרתי את הפרוייקט שהציג אייל. והרי זה בדיוק הדבר...

ורגע לפני שמתחילים שומעת מתושבות המקום על עוד דבר יפה ועוד אחד שנקשר בעיר המארחת. כמה חבל שלא ידעתי. אני הרי גרה לא רחוק....

ואז גם נזרקות לחלל האויר נקודות מפתח. "רכב זו תרבות" אומרת אחת המשתתפות. "הגעת ברגל?" שואלת משתתפת אחרת את שכנתה למושב, "הגעתי ברגל" אומרת משתתפת שהיא תושבת המקום רגע לפני שמתחילים להתכנס.

ורד יהלום שעומדת בראש אגף ישובים במועצה שלנו – מועצת חוף הכרמל – מספרת על ההליכות שלה עם נכדתה בשבילי הקיבוץ. פרופ' דורית ניצן, תושבת עתלית, פורשת בפנינו את הרעיון של בריאות אחת. מנאווה קיינר פרסוב אנחנו לומדים שלא רק עיר יכולה וצריכה להיות קומפקטית, אפשר לחשוב על קומפקטיות גם בראייה אזורית.

ובאמת שבמעגל היפה שמתיישב לדון בדברים אחרי ההפסקה ולחשוב על דרכי פעולה, דומה שכולנו היינו שמחים לראות את האזור שלנו מקושר בשבילים, וכולנו חולמים מפה שתתאר את השבילים הללו ואת פינות החמד שלצידם...

רעיונות נוספים עולים לאורך המעגל ואנחנו שארגנו את הכנס מתחילים לעבוד עם הרעיונות הללו ובפרט לתכנן סיור לטירת הכרמל הסמוכה. הדברים ששמענו ממהנדסת העיר, לנה אוסטר, היו מעוררי השראה במיוחד. כשסיפרה איך נלחמה והדפה מרכז ביג שאיים להתנחל בעירה רציתי למחוא לה כפיים. והרי מרכזי ביג שצצים כפטריות אחר הגשם הם באמת הדוגמה המושלמת לכך שהמרחב נפל טרף...

אנחנו המארגנים, ודומה שגם שאר משתתפי הכנס, יצאנו מהיום הזה בהתרוממות רוח ובתודה גדולה. מודים לעתלית על האירוח ומודים על שהעזנו לחלום.

תודה סיוון, תודה ליאורה, תודה נאווה, תודה עמיעד.